<h1>או"ז הלכ' שבת סימן ע"ח</h1>
<h2>דף לד:</h2>
מתני' פ' חבית [קמ"ו, ע"א] שובר אדם את החבית לאכול הימנה גרוגרות ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי פירש"י שובר אדם חבית מלאה גרוגרות או בסכין או בסייף לאכול הימנה גרוגרות דאין במקלקל שום איסור שבת. ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי לנוקבה יפה בפה נאה עכ"ל. א"ר אושעיא ל"ש אלא דרוסות אבל מפורדות לא ופרכי' ומפורדות לא מיתיבי רשב"ג אומר מביא אדם חבית של יין ומתיז ראשה בסייף ומניחה לפני האורחין בשבת ואינו חושש ושנינן האי רבנן הוא ומתני' ר' נחמיה הוא. פי' הא דאמר ר' אושעיא לא שנו דשובר החבית ומטלטל הסייף לכך אלא בדרוסות שהגרוגרות דרוסות בעיגול וחותכין ממנו בקורדם או בסייף ואיידי דמטלטל סייף לחתוך גרוגרות תבר ביה נמי לחבית אבל מפורדות שאינם צריכים לחותכם לא יטלטל הסייף לשבור החבית היינו משום דמתני' ר' נחמי' היא דאמר [אין כלי ניטל אלא לתשמיש המיוחד לו] והא דמביא אדם חבית יין ומתיז ראשו בסייף ואע"ג דיין לאו למחתכיה בסכין בעי רבנן היא דפליגי אדר' נחמיה ואמרי כל הכלים ניטלים לצורך ושלא לצורך. ואע"ג דסתם לן תנא הכ' כר"נ כדקאמר רבא דמתני' קשיתי' לר' אושעיא לאוקומי כר' נחמי' אע"פ כן אנן קיי"ל כרבנן דשובר אדם את החבית לאכול הימנה גרוגרות אפי' מפורדות ואפי' חבית של יין מתיז ראשה בסייף דהא קיי"ל כדשני רבא בפ' כל הכלים ניטלים בין לצורך בין שלא לצורך [קכ"ד, ע"א] דלצורך דבר שמלאכתו להיתר לצורך גופו ולצורך מקומו שלא לצורך דאפי' מחמה לצל ודבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו או לצורך מקומו אין מחמה לצל [לא] ואין בידי לחלק בין חבית של חרס לחבית של עץ דהא קיי"ל אין סתירה בכלים וגרסי' בירושלמי פ' בכל מערבין אמתני' דנתנו במגדל ואבד המפתח כו' [הלכה ג'] הדה דאת אמר במגדל של אבן (או) [אבל] במגדל של עץ נעשה כשובר את החבית לאכול הימנה גרוגרת אלמא אין חילוק בין חבית של חרס לחבית של עץ. ונ"ב דמיירי אפי' בחבית שלימה וטובה והא דמוקמי' לה בפ' המביא כדי יין [ל"ג, ע"ב] במוסתקי ופירש"י התם במוסתקי בחבית שבורה שמדבקין [שבריה] בשרף של עץ [שקורין] שף שעושין ממנו [זפת] וקורין אותו דיישטינ"א וריחו דומה לריח לבונה ובלשון ערבי קורין אותו מוסתקי ומדבקין בו קערות חרס הנשברין כך אמר לי ר' שמואל המכונה חסיד מן ברבשטד"א וכיון דרעועה היא ליכא למיגזר בה שמא יתכוין לעשות כלי עכ"ל היינו אליבא דר"א אבל לרבנן מתוקמא שפיר אפי' בחבית שלימה, שאם כך כמו שפירשו בתוספו' צרפתי' דגם אליבא דרבנן בעי' להעמיד במוסתקי דמשמע דאי הוו רבנן מחייבי חטאת בקיסם הוו גזרו בחרס אטו קיסם ואז הוו צריכי להעמיד מתני' דשובר אדם את החבית במוסתקי כדמוקמי' לה אליבא דר"א א"כ השתא נמי בעינן להעמיד במוסתקי דאי כשאינה רעועה הא איכא למיגזר אטו שמא יתכוין לעשות כלי, הא לא נהיר' דא"כ כל דבר שאין מתכוין יהא אסור אטו שמא יתכוין, ודר"א גופיה דמוקמי ניהליה במוסתקי פי' בתוס' ריב"א דר"א כר' יהודה סבירא ליה דאמר דבר שאין מתכוין אסור ולכך אסר בשאר כלים. אם כן ליכא למיגזר כלל לרבנן דסבירא להו כרבי שמעון ותו דקיימא לן דאין סתירה בכלים ודאי שרי אפי' בחבית שלימה טובה וכן מוכח סוגיא דבכל מערבין דתנן נתנו במגדל ונעל לפניו ואבד המפתח ה"ז עירוב ר' אליעזר אומר אם אין ידוע שהמפתח במקומו אינו עירוב ופרכי' בגמ' ואמאי הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר ושנינן רב ושמואל דאמרי תרויהו במגדל של בנין עסיקינן ור"מ הוא דאמר פוחת לכתחילה ונוטל. פי' ר"מ הוא (דאמרי') [דתנן] בפ' המביא כדי יין [ל"א, ע"ב] בית שהוא מלא פירות וסתום ונפחת נוטל ממקום הפחת רמ"א פוחת בתחילה ונוטל ואע"ג דאוקימנא באוירא דליבני היינו משום דהתם באוהל עסקי' כדפרכי' עלה בפ' המביא כדי יין [שם] והא קסתר אהלא ואוקימנא באוירא דלבני דהיינו סידור של לבנים בלא טיט דאינו בנין ואין שייך בו סתירת אוהל. מעתה גבי כלים ל"ש בחבית של חרס ל"ש בחבית של עץ ל"ש בתיבת הבית שיש עליה תורת כלי כולם שובר לכתחילה לצורך המאכל שבהם דהא קיי"ל דאין סתירה בכלים והכי מוכחא ההיא סוגיא דבכל מערבין דשקיל וטרי עד דמסיק [ל"ה, ע"א] רבה ורב יוסף דאמרי תרויהו [הכא] במגדל של עץ עסקינן דמר סבר כלי הוא ואין בנין בכלים ואין סתירה בכלים ומ"ס אוהל הוא הא למדת דרבנן סברי דהאי מגדל כלי הוא ומותר לסתור אותו לצורך העירוב. הלכך אומר אני דתיבה שיש עליה תורת כלי דהיינו שהיא קטנה ואינה מחזקת מ' סאה בלח כדפירש"י בההוא דבכל מערבין [שם] דאז נקראת כלי וסגרו בה אוכלים ונאבד המפתח מותר לשברה בסייף או בסכין ולהוציא אוכלים לחוץ וכן הא דתנן שובר אדם את החבית אם הוא של עץ צריך שלא תהא מחזקת ארבעים סאה בלח שא"כ הוה אוהל ואסור לסתור האוהל והכי מוכח בההיא דהמביא כדי יין [ל"א, ע"ב] דאמר שמואל חותמות שבקרקע מתיר אבל לא מפקיע [ולא חותך שבכלים מתיר ומפקיע] וחותך אחד שבת ואחד יו"ט פירש"י חותמו' שבקרקע כגון דלתות פתחי בור ודות ומערה הסגורים בקישורי חבלים. מתיר את הקשר דהא לאו קשר של קיימא הוא שהרי להתיר תמיד הוא עשוי. אבל לא מפקיע החבל לסתור עבותו וגדילתו. ולא חותך דהא סתירה הוא ויש סתירה בבנין של קרקע. ושל כלים כגון תיבה נעולה הסגורה ע"י קשר חבל מתיר ומפקיע וחותך דאין סתירה בכלים עכ"ל וה"ה אפי' פותחת של עץ ושל מתכת שמותר לו לסתור בכלים דמ"ש האי סתירה מהאי סתירה, ומה שפירש רש"י שקשורה בחבל היינו משום דקתני חותך ולא שייך לשון זה בשל מתכות, וההיא דבכל מערבין גבי ההיא דנתנו במגדל דאביי ורבא דאמרי תרוייהו הכא במנעל דקטיר במיתנא עסקי' דנקיט מיתנא דהיינו חבל משום דהתם במסקנא לכ"ע האי מגדל אוהל הוא ואסור לסתור אוהל ופליגי בטלטול סכין כדמסיק ובעי סכינא למפסקיה ואין משם ראיה לומר דההיא דביצה דוקא בחבל אלא ה"ה בפותחת של עץ ושל מתכת וכדפרי'. בפ' חבית [שם] בעו מיניה מרב ששת מהו למיברז חביתא בבורטיא פירש"י ברומח לתוחבו בדופנו ולנקבו ופשיטנא לאיסור דאי אית' דלעין יפה קא מכוין היה פותח' למעלה בראש המגופה וכן הלכה לאיסור ובערוך כתב בורטיא פי' מקדח וי"א רומח.
<h2>דף מד.</h2>
מתני' פקק החלון בזמן שקשור ותלוי פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו וחכ"א בין כך ובין כך פוקקין בו. ארבב"ח אמר ר"י הכל מודים שאין עושין אהלי עראי בתחיל' ביו"ט ואצ"ל בשבת לא נחלקו אלא להוסיף שר"א אומר אין מוסיפין [בי"ט ואצ"ל בשבת וחכ"א מוסיפין] בשבת ואצ"ל ביו"ט ותני' נמי הכי [בתוספתא דסוכה פ"א ע"ש] והכי המסקנא ופירש"י שאין עושין אהלי עראי לפרוס מחצלת על ד' מחיצות או על ד' קונדיסים להיות צל לאוהל ולהגן מן החמה ודוקא גג אבל מחיצה לאו אוהל הוא ושרי לפורסה לצניעות כדאמר בעירובין [צ"ד, ע"א] בעובדא דשמואל ופקק החלון דמתני' משום דבנין קבוע הוא ומחזי כמוסיף [על] הבנין. לא נחלקו אלא להוסיף כגון שהיתה מחצלת פרוסה עליהן וכרוכה ונשאר בה אויר ולמחר פושטה דומיא דפקק דמוסיף בעלמא הוא עד כאן לשונו [פי'] דכי היכי דפליגי בתוספת בנין פקק הכי נמי פליגי בתוספת בנין [גג] הלכך לשיטת רש"י כל היכא שהוא בגג לא שנא משום צניעות או מפני חמה או מפני הגשמים בכל ענין שיהיה רק שהוא עושה אוהל למעלה דומיא דגג הרי יש כאן משום [בנין] ואסור לכ"ע לעשות אפי' אוהל עראי לא נחלקו אלא היכא שבא להוסיף ולמעלה דווקא דומיא דגג שר"א אומר אין מוסיפין אפי' ביום טוב וחכ"א מוסיפין אפי' בשבת והלכה כחכמים שמותר להוסיף על אוהל עראי אפי' בשבת וכ"ש ביו"ט וכ"כ ה"ר משה מיימון דמותר להוסיף על אוהל עראי בשבת אבל היכא שהוא בא לעשות מן הצד כעין מחיצה דומיא דפקק אם הוא מתכוין לבנין כגון להתיר בית או חצר לטלטול או לבנין הבית אם המחיצה נעשית מאתמול ונשאר בה אויר הרי זה מוסיף עליה אוהל עראי בשבת ויו"ט אבל כל המחיצה לא יעש' לכך ביו"ט וכ"ש שלא יעשה בשבת דכל כה"ג שייך אוהל בין מעין גג בין מעין אוהל וכ"כ ה"ר משה מיימון [פכ"ב, הלכה כ"ז] ומותר להוסיף על אהל עראי בשבת כיצד טלית שהיתה פרוסה על העמודים או על הכתלים והיתה פרוסה קודם השבת אם נשאר ממנה גג טפח מתוח ה"ז מותח את כולה בשבת עד שיעשה אוהל גדול עכ"ל אבל אם בא לעשות מחיצה בשבת לצניעותא בעלמא או מפני החמה או מפני הגשמים ה"ז עושה כל המחיצה בשבת וכ"ש ביו"ט ובלבד מחיצת עראי וראיה מההיא שהביא רש"י מפרק כל גגות דשמואל ורב הוו יתבי בההיא חצר נפל גודא דביני ביני א"ל שמואל נגידו לי גלימא אהדרינהו רב לאפיה אמר שמואל אי קא קפיד אבא קטרו ביה הימיניה ופריך והיכי עביד שמואל הכי והא הוא דאמר גבי כותל שבין שתי חצרות שנפל זה מטלטל עד עיקר מחיצה וזה מטלטל עד עיקר מחיצה ומשני שמואל דעבד לצניעותא בעלמא הוא דעבד. ובההיא שהביא ריב"א שגם הוא הולך בזו השיטה שאני מפרש וכן פירשה בפ"ק דסוכה והביא ראיה מפ' תולין [קל"ח, ע"א] דאמר רב משום ר' חייא וילון מותר לנטותו ומותר לפורקו דהיינו מפני שאינו עשוי כ"א להגן מפני החמה ורש"י פי' התם וילון מסך שכנגד הפתח מותר לנטותו שאין אוהל אלא כמי שעשוי כעין גג עכ"ל וי"ל שכך הוא רוצה לומר שאין אוהל כשהוא עושה מפני החמה אלא כמי שעשוי כעין גג אבל לשם בנין כדפרי' לעיל מודה רש"י דאוהל הוי ולא שרי כ"א להוסיף עליו וכ"פ רש"י פ' בתרא דעירובין להדיא [ק"ב, ע"א] דהאי וילון לצניעותא הוא דהתם נמי מייתי להא דאמר רב משום ר' חייא. וההיא דפ"ק דסוכה [ט"ז, ע"ב] דכי אתא רב דימי אמר פ"א שכחו ולא הביאו ס"ת מע"ש למחר פרסו סדינין על העמודים והביאו ס"ת וקראו בו בשבת ופריך והיכי עבדי הכי והא אין עושין אהלי עראי בתחילה בשבת והתם [כתב] רש"י דל"ג ליה מיהו יש לגרוס אותו דכל כה"ג גם רש"י יודה דאסור הואיל ובאו להתיר הבאת ס"ת בכך ותדע דהא בפ' כיצד משתתפין בעירובין [פ"ו, ע"ב] איתא להא דרב דימי ולא פירש רש"י התם דל"ג ליה. וההיא דפ' הישן [כ"ז, ע"ב] דת"ר מעשה בר"א ששבת בסוכתו של ר' יוחנן בר' אילעי בקיסרי ואמרי לה בקסרין הגיע חמה לסוכתו כו' התם רצה לפרוס סדין למעלה על סכך דסוכה שהוא כעין גג וכן נמי ההיא דפ' המוצא תפילין בעירובין [ק"ב, ע"א] גבי הנהו דיכרי דהו"ל לרב הונא דביממא בעו טולא ובליליא בעו אוירא אתא לקמיה דרב (הונא) א"ל זיל כרוך בודיא ושייר בה טפח למחר פרסיה עלייהו מוסיף על אהלי עראי הוא התם נמי אוהל כעין גג הוה. וההיא דפ' מי שהוציאוהו [מ"ג, ע"ב] גבי ההיא נחמיה בריה דרב חנילאי משכתיה שמעתא ונפק חוץ לתחום כו' עד איתביה רנב"י לרבא נפל דופנה לא יעמיד בה אדם ובהמה וכלים לא יזקוף את המיטה לפרוס עליה סדין לפי שאין עושין אהלי עראי בתחילה ביו"ט ואצ"ל בשבת א"ל את אמרת לי מהא ואנא אמינא לך מהא עושה אדם את חבירו כו' קשיין אהדדי ושקיל וטרי עד דאמר ל"ק הא בדופן שלישית פי' הא דקתני לא יעמיד בדופן שלישית שאין סוכה ראויה בשתי דפנות והא דקתני עושה אדם בדופן רביעית אלמא דיש חילוק בין היכא שעושה רשות לעצמו כמו בדופן שלישי בין היכא שאינו עושה בדופן רביעית שבלא"ה חשובה סוכה ראויה וזה הדרך נמי במחיצה היכא שעושה רשות לעצמו כגון שמתכוין לעשותו רה"י ולהתירו בטילטול ודאי שייך ביה אוהל אבל היכא שאינו מתכוין אלא לצניעות' או להגן מפני החמה או מפני הגשמי' או מפני הרוח ודאי עושה לכתחילה מחיצת עראי בשבת וכ"ש ביו"ט הלכך בחג הסוכות מותר לתלות המפה על הכתלים וכנגד הפתח כדי להגן מפני הרוח שלא יכבה את הנרות אבל למעלה תחת הסכך ודאי אסור.
כבר פירשנו דהלכה כחכמי' דמותר להוסיף על אהלי עראי בשבת ויו"ט מיהו צריך לפרש כמה יהיה מן האוהל מערב שבת שמותר להוסיף עליו בשבת אמרי' בפ' המוצא תפילין בעירובין [ק"ב, ע"א] שלח ליה רמי בר יחזקאל לרב עמרם לימא לי מר מהני מילי מעלייתא דאמרת לן משמיה דרב אסי בכיפי דארבא א"ל הכי אמר רב אסי הני כיפי דארבא בזמן שיש טפח בהם א"נ אין בהם טפח ואין בין זה לזה שלשה למחר מביא מחצלת ופורס עליהם מוסיף על אהלי עראי הוא ושפיר דמי ופירש"י שיש בהם טפח דרוחב של מעגל טפח דבציר מטפח לא הוי אהל אבל רוחב טפח אקרי אוהל נמצא שם אוהל עליו מבעוד יום וכשהוא פורס הבגד עליו למחר אינו אלא מוסיף א"נ אין ברחבן טפח ואין בין זה לזה שלשה דאיכא למימר לבוד עכ"ל. והכי אמרינן התם בסמוך הנהו דיכרי דהוו ליה לר"ה דביממא בעו טולא ובליליא בעו אוירא אתא [לקמיה] דרב (הונא) א"ל זיל כרוך בודיא ושייר בה טפח כו' פירש"י ביממא בעו טולא מפני השרב. ובליליא בעו אוירא מפני הבל הקיץ ובימים היו (פתוחי') [פורסי'] עליהם מחצלות ונוטלו בלילה. אתא לקמיה דרב (הונא) מאי נעבד להו בשבתא. כרוך בודיא כשתסלק המחיצות מעליהם לפנות ערב של ע"ש אל תסלקנה כולה משם ושייר בה טפח פרוס דליהוי עליה שם אוהל. ולמחר פושטה עליהן דהוי תוספת ושרי עכ"ל הא למדת דכל היכא שהיה מע"ש אוהל מתוח טפח שלמחר בשבת מותחו את כולו לתוספת אהל עראי ושרי.
<h2>דף פו:</h2>
מתני' פקק החלון בזמן שקשור ותלוי פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו וחכ"א בין כך ובין כך פוקקין בו. ארבב"ח אמר ר"י הכל מודים שאין עושין אהלי עראי בתחיל' ביו"ט ואצ"ל בשבת לא נחלקו אלא להוסיף שר"א אומר אין מוסיפין [בי"ט ואצ"ל בשבת וחכ"א מוסיפין] בשבת ואצ"ל ביו"ט ותני' נמי הכי [בתוספתא דסוכה פ"א ע"ש] והכי המסקנא ופירש"י שאין עושין אהלי עראי לפרוס מחצלת על ד' מחיצות או על ד' קונדיסים להיות צל לאוהל ולהגן מן החמה ודוקא גג אבל מחיצה לאו אוהל הוא ושרי לפורסה לצניעות כדאמר בעירובין [צ"ד, ע"א] בעובדא דשמואל ופקק החלון דמתני' משום דבנין קבוע הוא ומחזי כמוסיף [על] הבנין. לא נחלקו אלא להוסיף כגון שהיתה מחצלת פרוסה עליהן וכרוכה ונשאר בה אויר ולמחר פושטה דומיא דפקק דמוסיף בעלמא הוא עד כאן לשונו [פי'] דכי היכי דפליגי בתוספת בנין פקק הכי נמי פליגי בתוספת בנין [גג] הלכך לשיטת רש"י כל היכא שהוא בגג לא שנא משום צניעות או מפני חמה או מפני הגשמים בכל ענין שיהיה רק שהוא עושה אוהל למעלה דומיא דגג הרי יש כאן משום [בנין] ואסור לכ"ע לעשות אפי' אוהל עראי לא נחלקו אלא היכא שבא להוסיף ולמעלה דווקא דומיא דגג שר"א אומר אין מוסיפין אפי' ביום טוב וחכ"א מוסיפין אפי' בשבת והלכה כחכמים שמותר להוסיף על אוהל עראי אפי' בשבת וכ"ש ביו"ט וכ"כ ה"ר משה מיימון דמותר להוסיף על אוהל עראי בשבת אבל היכא שהוא בא לעשות מן הצד כעין מחיצה דומיא דפקק אם הוא מתכוין לבנין כגון להתיר בית או חצר לטלטול או לבנין הבית אם המחיצה נעשית מאתמול ונשאר בה אויר הרי זה מוסיף עליה אוהל עראי בשבת ויו"ט אבל כל המחיצה לא יעש' לכך ביו"ט וכ"ש שלא יעשה בשבת דכל כה"ג שייך אוהל בין מעין גג בין מעין אוהל וכ"כ ה"ר משה מיימון [פכ"ב, הלכה כ"ז] ומותר להוסיף על אהל עראי בשבת כיצד טלית שהיתה פרוסה על העמודים או על הכתלים והיתה פרוסה קודם השבת אם נשאר ממנה גג טפח מתוח ה"ז מותח את כולה בשבת עד שיעשה אוהל גדול עכ"ל אבל אם בא לעשות מחיצה בשבת לצניעותא בעלמא או מפני החמה או מפני הגשמים ה"ז עושה כל המחיצה בשבת וכ"ש ביו"ט ובלבד מחיצת עראי וראיה מההיא שהביא רש"י מפרק כל גגות דשמואל ורב הוו יתבי בההיא חצר נפל גודא דביני ביני א"ל שמואל נגידו לי גלימא אהדרינהו רב לאפיה אמר שמואל אי קא קפיד אבא קטרו ביה הימיניה ופריך והיכי עביד שמואל הכי והא הוא דאמר גבי כותל שבין שתי חצרות שנפל זה מטלטל עד עיקר מחיצה וזה מטלטל עד עיקר מחיצה ומשני שמואל דעבד לצניעותא בעלמא הוא דעבד. ובההיא שהביא ריב"א שגם הוא הולך בזו השיטה שאני מפרש וכן פירשה בפ"ק דסוכה והביא ראיה מפ' תולין [קל"ח, ע"א] דאמר רב משום ר' חייא וילון מותר לנטותו ומותר לפורקו דהיינו מפני שאינו עשוי כ"א להגן מפני החמה ורש"י פי' התם וילון מסך שכנגד הפתח מותר לנטותו שאין אוהל אלא כמי שעשוי כעין גג עכ"ל וי"ל שכך הוא רוצה לומר שאין אוהל כשהוא עושה מפני החמה אלא כמי שעשוי כעין גג אבל לשם בנין כדפרי' לעיל מודה רש"י דאוהל הוי ולא שרי כ"א להוסיף עליו וכ"פ רש"י פ' בתרא דעירובין להדיא [ק"ב, ע"א] דהאי וילון לצניעותא הוא דהתם נמי מייתי להא דאמר רב משום ר' חייא. וההיא דפ"ק דסוכה [ט"ז, ע"ב] דכי אתא רב דימי אמר פ"א שכחו ולא הביאו ס"ת מע"ש למחר פרסו סדינין על העמודים והביאו ס"ת וקראו בו בשבת ופריך והיכי עבדי הכי והא אין עושין אהלי עראי בתחילה בשבת והתם [כתב] רש"י דל"ג ליה מיהו יש לגרוס אותו דכל כה"ג גם רש"י יודה דאסור הואיל ובאו להתיר הבאת ס"ת בכך ותדע דהא בפ' כיצד משתתפין בעירובין איתא להא דרב דימי ולא פירש רש"י התם דל"ג ליה. וההיא דפ' הישן [כ"ז, ע"ב] דת"ר מעשה בר"א ששבת בסוכתו של ר' יוחנן בר' אילעי בקיסרי ואמרי לה בקסרין הגיע חמה לסוכתו כו' התם רצה לפרוס סדין למעלה על סכך דסוכה שהוא כעין גג וכן נמי ההיא דפ' המוצא תפילין בעירובין [ק"ב, ע"א] גבי הנהו דיכרי דהו"ל לרב הונא דביממא בעו טולא ובליליא בעו אוירא אתא לקמיה דרב (הונא) א"ל זיל כרוך בודיא ושייר בה טפח למחר פרסיה עלייהו מוסיף על אהלי עראי הוא התם נמי אוהל כעין גג הוה. וההיא דפ' מי שהוציאוהו [מ"ג, ע"ב] גבי ההיא נחמיה בריה דרב חנילאי משכתיה שמעתא ונפק חוץ לתחום כו' עד איתביה רנב"י לרבא נפל דופנה לא יעמיד בה אדם ובהמה וכלים לא יזקוף את המיטה לפרוס עליה סדין לפי שאין עושין אהלי עראי בתחילה ביו"ט ואצ"ל בשבת א"ל את אמרת לי מהא ואנא אמינא לך מהא עושה אדם את חבירו כו' קשיין אהדדי ושקיל וטרי עד דאמר ל"ק הא בדופן שלישית פי' הא דקתני לא יעמיד בדופן שלישית שאין סוכה ראויה בשתי דפנות והא דקתני עושה אדם בדופן רביעית אלמא דיש חילוק בין היכא שעושה רשות לעצמו כמו בדופן שלישי בין היכא שאינו עושה בדופן רביעית שבלא"ה חשובה סוכה ראויה וזה הדרך נמי במחיצה היכא שעושה רשות לעצמו כגון שמתכוין לעשותו רה"י ולהתירו בטילטול ודאי שייך ביה אוהל אבל היכא שאינו מתכוין אלא לצניעות' או להגן מפני החמה או מפני הגשמי' או מפני הרוח ודאי עושה לכתחילה מחיצת עראי בשבת וכ"ש ביו"ט הלכך בחג הסוכות מותר לתלות המפה על הכתלים וכנגד הפתח כדי להגן מפני הרוח שלא יכבה את הנרות אבל למעלה תחת הסכך ודאי אסור.
כבר פירשנו דהלכה כחכמי' דמותר להוסיף על אהלי עראי בשבת ויו"ט מיהו צריך לפרש כמה יהיה מן האוהל מערב שבת שמותר להוסיף עליו בשבת אמרי' בפ' המוצא תפילין בעירובין [ק"ב, ע"א] שלח ליה רמי בר יחזקאל לרב עמרם לימא לי מר מהני מילי מעלייתא דאמרת לן משמיה דרב אסי בכיפי דארבא א"ל הכי אמר רב אסי הני כיפי דארבא בזמן שיש טפח בהם א"נ אין בהם טפח ואין בין זה לזה שלשה למחר מביא מחצלת ופורס עליהם מוסיף על אהלי עראי הוא ושפיר דמי ופירש"י שיש בהם טפח דרוחב של מעגל טפח דבציר מטפח לא הוי אהל אבל רוחב טפח אקרי אוהל נמצא שם אוהל עליו מבעוד יום וכשהוא פורס הבגד עליו למחר אינו אלא מוסיף א"נ אין ברחבן טפח ואין בין זה לזה שלשה דאיכא למימר לבוד עכ"ל. והכי אמרינן התם בסמוך הנהו דיכרי דהוו ליה לר"ה דביממא בעו טולא ובליליא בעו אוירא אתא [לקמיה] דרב (הונא) א"ל זיל כרוך בודיא ושייר בה טפח כו' פירש"י ביממא בעו טולא מפני השרב. ובליליא בעו אוירא מפני הבל הקיץ ובימים היו (פתוחי') [פורסי'] עליהם מחצלות ונוטלו בלילה. אתא לקמיה דרב (הונא) מאי נעבד להו בשבתא. כרוך בודיא כשתסלק המחיצות מעליהם לפנות ערב של ע"ש אל תסלקנה כולה משם ושייר בה טפח פרוס דליהוי עליה שם אוהל. ולמחר פושטה עליהן דהוי תוספת ושרי עכ"ל הא למדת דכל היכא שהיה מע"ש אוהל מתוח טפח שלמחר בשבת מותחו את כולו לתוספת אהל עראי ושרי.
<h2>דף קב.</h2>
מתני' פקק החלון בזמן שקשור ותלוי פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו וחכ"א בין כך ובין כך פוקקין בו. ארבב"ח אמר ר"י הכל מודים שאין עושין אהלי עראי בתחיל' ביו"ט ואצ"ל בשבת לא נחלקו אלא להוסיף שר"א אומר אין מוסיפין [בי"ט ואצ"ל בשבת וחכ"א מוסיפין] בשבת ואצ"ל ביו"ט ותני' נמי הכי [בתוספתא דסוכה פ"א ע"ש] והכי המסקנא ופירש"י שאין עושין אהלי עראי לפרוס מחצלת על ד' מחיצות או על ד' קונדיסים להיות צל לאוהל ולהגן מן החמה ודוקא גג אבל מחיצה לאו אוהל הוא ושרי לפורסה לצניעות כדאמר בעירובין [צ"ד, ע"א] בעובדא דשמואל ופקק החלון דמתני' משום דבנין קבוע הוא ומחזי כמוסיף [על] הבנין. לא נחלקו אלא להוסיף כגון שהיתה מחצלת פרוסה עליהן וכרוכה ונשאר בה אויר ולמחר פושטה דומיא דפקק דמוסיף בעלמא הוא עד כאן לשונו [פי'] דכי היכי דפליגי בתוספת בנין פקק הכי נמי פליגי בתוספת בנין [גג] הלכך לשיטת רש"י כל היכא שהוא בגג לא שנא משום צניעות או מפני חמה או מפני הגשמים בכל ענין שיהיה רק שהוא עושה אוהל למעלה דומיא דגג הרי יש כאן משום [בנין] ואסור לכ"ע לעשות אפי' אוהל עראי לא נחלקו אלא היכא שבא להוסיף ולמעלה דווקא דומיא דגג שר"א אומר אין מוסיפין אפי' ביום טוב וחכ"א מוסיפין אפי' בשבת והלכה כחכמים שמותר להוסיף על אוהל עראי אפי' בשבת וכ"ש ביו"ט וכ"כ ה"ר משה מיימון דמותר להוסיף על אוהל עראי בשבת אבל היכא שהוא בא לעשות מן הצד כעין מחיצה דומיא דפקק אם הוא מתכוין לבנין כגון להתיר בית או חצר לטלטול או לבנין הבית אם המחיצה נעשית מאתמול ונשאר בה אויר הרי זה מוסיף עליה אוהל עראי בשבת ויו"ט אבל כל המחיצה לא יעש' לכך ביו"ט וכ"ש שלא יעשה בשבת דכל כה"ג שייך אוהל בין מעין גג בין מעין אוהל וכ"כ ה"ר משה מיימון [פכ"ב, הלכה כ"ז] ומותר להוסיף על אהל עראי בשבת כיצד טלית שהיתה פרוסה על העמודים או על הכתלים והיתה פרוסה קודם השבת אם נשאר ממנה גג טפח מתוח ה"ז מותח את כולה בשבת עד שיעשה אוהל גדול עכ"ל אבל אם בא לעשות מחיצה בשבת לצניעותא בעלמא או מפני החמה או מפני הגשמים ה"ז עושה כל המחיצה בשבת וכ"ש ביו"ט ובלבד מחיצת עראי וראיה מההיא שהביא רש"י מפרק כל גגות דשמואל ורב הוו יתבי בההיא חצר נפל גודא דביני ביני א"ל שמואל נגידו לי גלימא אהדרינהו רב לאפיה אמר שמואל אי קא קפיד אבא קטרו ביה הימיניה ופריך והיכי עביד שמואל הכי והא הוא דאמר גבי כותל שבין שתי חצרות שנפל זה מטלטל עד עיקר מחיצה וזה מטלטל עד עיקר מחיצה ומשני שמואל דעבד לצניעותא בעלמא הוא דעבד. ובההיא שהביא ריב"א שגם הוא הולך בזו השיטה שאני מפרש וכן פירשה בפ"ק דסוכה והביא ראיה מפ' תולין [קל"ח, ע"א] דאמר רב משום ר' חייא וילון מותר לנטותו ומותר לפורקו דהיינו מפני שאינו עשוי כ"א להגן מפני החמה ורש"י פי' התם וילון מסך שכנגד הפתח מותר לנטותו שאין אוהל אלא כמי שעשוי כעין גג עכ"ל וי"ל שכך הוא רוצה לומר שאין אוהל כשהוא עושה מפני החמה אלא כמי שעשוי כעין גג אבל לשם בנין כדפרי' לעיל מודה רש"י דאוהל הוי ולא שרי כ"א להוסיף עליו וכ"פ רש"י פ' בתרא דעירובין להדיא [ק"ב, ע"א] דהאי וילון לצניעותא הוא דהתם נמי מייתי להא דאמר רב משום ר' חייא. וההיא דפ"ק דסוכה [ט"ז, ע"ב] דכי אתא רב דימי אמר פ"א שכחו ולא הביאו ס"ת מע"ש למחר פרסו סדינין על העמודים והביאו ס"ת וקראו בו בשבת ופריך והיכי עבדי הכי והא אין עושין אהלי עראי בתחילה בשבת והתם [כתב] רש"י דל"ג ליה מיהו יש לגרוס אותו דכל כה"ג גם רש"י יודה דאסור הואיל ובאו להתיר הבאת ס"ת בכך ותדע דהא בפ' כיצד משתתפין בעירובין [פ"ו, ע"ב] איתא להא דרב דימי ולא פירש רש"י התם דל"ג ליה. וההיא דפ' הישן [כ"ז, ע"ב] דת"ר מעשה בר"א ששבת בסוכתו של ר' יוחנן בר' אילעי בקיסרי ואמרי לה בקסרין הגיע חמה לסוכתו כו' התם רצה לפרוס סדין למעלה על סכך דסוכה שהוא כעין גג וכן נמי ההיא דפ' המוצא תפילין בעירובין [ק"ב, ע"א] גבי הנהו דיכרי דהו"ל לרב הונא דביממא בעו טולא ובליליא בעו אוירא אתא לקמיה דרב (הונא) א"ל זיל כרוך בודיא ושייר בה טפח למחר פרסיה עלייהו מוסיף על אהלי עראי הוא התם נמי אוהל כעין גג הוה. וההיא דפ' מי שהוציאוהו [מ"ג, ע"ב] גבי ההיא נחמיה בריה דרב חנילאי משכתיה שמעתא ונפק חוץ לתחום כו' עד איתביה רנב"י לרבא נפל דופנה לא יעמיד בה אדם ובהמה וכלים לא יזקוף את המיטה לפרוס עליה סדין לפי שאין עושין אהלי עראי בתחילה ביו"ט ואצ"ל בשבת א"ל את אמרת לי מהא ואנא אמינא לך מהא עושה אדם את חבירו כו' קשיין אהדדי ושקיל וטרי עד דאמר ל"ק הא בדופן שלישית פי' הא דקתני לא יעמיד בדופן שלישית שאין סוכה ראויה בשתי דפנות והא דקתני עושה אדם בדופן רביעית אלמא דיש חילוק בין היכא שעושה רשות לעצמו כמו בדופן שלישי בין היכא שאינו עושה בדופן רביעית שבלא"ה חשובה סוכה ראויה וזה הדרך נמי במחיצה היכא שעושה רשות לעצמו כגון שמתכוין לעשותו רה"י ולהתירו בטילטול ודאי שייך ביה אוהל אבל היכא שאינו מתכוין אלא לצניעות' או להגן מפני החמה או מפני הגשמי' או מפני הרוח ודאי עושה לכתחילה מחיצת עראי בשבת וכ"ש ביו"ט הלכך בחג הסוכות מותר לתלות המפה על הכתלים וכנגד הפתח כדי להגן מפני הרוח שלא יכבה את הנרות אבל למעלה תחת הסכך ודאי אסור.
כבר פירשנו דהלכה כחכמי' דמותר להוסיף על אהלי עראי בשבת ויו"ט מיהו צריך לפרש כמה יהיה מן האוהל מערב שבת שמותר להוסיף עליו בשבת אמרי' בפ' המוצא תפילין בעירובין [ק"ב, ע"א] שלח ליה רמי בר יחזקאל לרב עמרם לימא לי מר מהני מילי מעלייתא דאמרת לן משמיה דרב אסי בכיפי דארבא א"ל הכי אמר רב אסי הני כיפי דארבא בזמן שיש טפח בהם א"נ אין בהם טפח ואין בין זה לזה שלשה למחר מביא מחצלת ופורס עליהם מוסיף על אהלי עראי הוא ושפיר דמי ופירש"י שיש בהם טפח דרוחב של מעגל טפח דבציר מטפח לא הוי אהל אבל רוחב טפח אקרי אוהל נמצא שם אוהל עליו מבעוד יום וכשהוא פורס הבגד עליו למחר אינו אלא מוסיף א"נ אין ברחבן טפח ואין בין זה לזה שלשה דאיכא למימר לבוד עכ"ל. והכי אמרינן התם בסמוך הנהו דיכרי דהוו ליה לר"ה דביממא בעו טולא ובליליא בעו אוירא אתא [לקמיה] דרב (הונא) א"ל זיל כרוך בודיא ושייר בה טפח כו' פירש"י ביממא בעו טולא מפני השרב. ובליליא בעו אוירא מפני הבל הקיץ ובימים היו (פתוחי') [פורסי'] עליהם מחצלות ונוטלו בלילה. אתא לקמיה דרב (הונא) מאי נעבד להו בשבתא. כרוך בודיא כשתסלק המחיצות מעליהם לפנות ערב של ע"ש אל תסלקנה כולה משם ושייר בה טפח פרוס דליהוי עליה שם אוהל. ולמחר פושטה עליהן דהוי תוספת ושרי עכ"ל הא למדת דכל היכא שהיה מע"ש אוהל מתוח טפח שלמחר בשבת מותחו את כולו לתוספת אהל עראי ושרי.
<h2>דף קד.</h2>
ת"ר החולב והמחבץ והמגבן כגרוגרת והמכבד והמרביץ והרודה חלת דבש בשוגג בשבת חייב חטאת מזיד ביו"ט לוקה מ' דברי ר"א וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה אינו אלא משום שבות ואוקימנא דחולב חייב משום [מפרק מחבץ חייב משום] בורר מגבן חייב משום [בונה]. המכבד והמרבץ תנא אשה חכמה מרבצת ביתה בשבת פירש"י אשת ת"ח [או בת ת"ח] ששמעה מאביה. מרבצת ביתה רוחצת קיתונות בזוית זו וכוסות בזוית זו. והאידנא דסביר' לן כר' שמעון דאמר דבר שאינו מתכוין מותר שרי אפי' לכתחילה פירש"י כר"ש דאמר דשא"מ מותר והמרביץ אין מתכוין (להרביץ) [להדביק] עפר בגומ' ולהשוות הבית אלא שלא יעלה אבק עכ"ל. ואית לן למימר דאין זה פסיק רישי' ואפשר שלא ידבק עפר בגומא. מיכן מתירין לכבד ולרבץ הבית בשבת ויו"ט שאומרים שהלכה כר"ש כדפסיק הכא וכ"פ בה"ג להתירא. ואינו נראה לרבי' יצחק בר שמואל זצ"ל אלא נראה לו לפסוק דכיבוד אסור בשבת ויו"ט והא דפסיק הכא להתירא היינו בריבוץ דוקא אבל בכיבוד הוי פ"ר ולא ימות ואסור ותו מפני שהוא מזיז עפר ממקומו כשהוא מכבד כדתנן פ' כירה [ל"ח, ע"ב] ולא יטמיננה בחול ובאבק דרכים וא"ר יוסף [שם ל"ט, ע"א] גזירה שמא יזיז עפר ממקומו מיהו זו אינה ראיה שכשאדם מכבד את הבית אינו מכבד אלא עפר תיחוח ובעפר תיחוח ליכא למיחש שמא יזיז כדפרש"י התם שמא יזיז עפר ממקומו שמא לא יהא שם חול עקור ככל הצורך ואתי לאזוזי עפר הדבוק והוי חופר [גומא] והוי תולדה דחורש אבל בעפר תיחוח תוחב בעומק דליכא למיחש למזיז. אלא יש להביא ראיה מההוא דפ' כל הכלים [קכ"ד, ע"ב] דא"ר אבא ארחב"א א"ר מכבדות של מילת מותר לטלטלינהו אבל של תמרה לא רא"א אף של תמרה ואוקימנא במחמה לצל ואימא וכן אר"א פירש"י מכבדות שמכבדין בהם השלחן. של מילת של בגדים לכבד שלחן מותר לטלטלו דמלאכתו להיתר. של תמרה כעין שלנו לכבד את הבית דאסור משום אשוויי גומות דמודה ר"ש בפ"ר עכ"ל הא למדת שאסור לכבד את הבית בשבת משום אשוויי גומות אפי' לר"ש. ותנן פ"ב דביצה [כ"ב, ע"ב] אף הוא אמר שלשה דברים להקל מכבדין בין המיטות ומניחין את המוגמר ביו"ט ועושין גדי מקולס בלילי פסחי' ופירש"י מכבדין בין המטות בין המסיבה שאוכלים שם שהיו מסובין ואוכלין ע"ג המטות. וחכמים אוסרים בשלשתן בכיבוד משום אשוויי גומות הא למדת דאסרי כיבוד אפי' ביום טוב וכ"ש בשבת ולא מסתבר לאוקומי רבנן כר' יהודה דלא כהלכתא ובגמר' [שם] מוכח דבשבת אסור לכ"ע לכבד דתניא התם אין מכבדין בין המטות ביו"ט אלא מכבדין מעי"ט ומביאין סדינין ופורסין עליהם למחר כשאורחין נכנסין מסלקין את הסדינין ונמצא הבית מאליו מתכבד אמרו לו [א"כ] אף בשבת מותר לעשות כן מכלל דאפי' מאן דשרי ביו"ט מודה בשבת דאסור. ותנן פ' תולין [ק"מ, ע"ב] גורפין מלפני הפטם ומסלקין לצדדין מפני הרעי כו' וחכמים אוסרים ואוקימנא בגמרא [שם] דחכמים אתרווייהו פליגי ואר"ח מחלוקת באיבוס של כלי אבל בשל קרקע ד"ה אסור דאיכא למיחש לאשוויי גומות ופריך נמי סתמא דתלמודא ואיבוס של קרקע מי איכא מאן דשרי והא קמשווי גומות אלמא דכיבוד הבית אסור משום אשוויי גומות. הלכך אתבריר לן דאסור לכבד את הבית בשבת ויו"ט. ומותר לרבץ וההיא דרבא תוספאה אשכחיה לרבינא דהוה קא מצטער מהבלא וא"ל מר קשישא בריה דרבינא אשכחיה לרב אשי דהוה קא מצטער מהבלא א"ל לא סבר לה מר להא דתניא הרוצה לרבץ את ביתו בשבת מביא עריבה מליאה מים ורוחץ פניו בזוית זה וידיו ורגליו בזוית זה ונמצא הבית מתרבץ מאיליו א"ל לאו אדעתאי פירש"י לא הייתי זכור ורבותי פירשו לא סבירא לי עכ"ל אית לן לפרש בלשון ראשון כדי שיבוא פסק של סתם התלמוד כרבינא ורב אשי. הלכך ההיא דשלהי פ' המוצא תפילין בעירובין דאר"י אמר שמואל נשים משחקות בתפוחים אסור דהיינו שמגלגלין אותו במקום מדרון כענין שמגלגלין ביצים בפסח במקום מדרון [ואוקימנא משום דדילמא אתי לאשוויי גומות] לא תימא דמשום אשוויי גומות דהיינו שמשוה גומא ממש בידים אלא מפני שמכבדין את מקום מדרון ומודה ר"ש בפס"ר ויש מיכן ללמוד שאסור לגלגל ביצים ביו"ט במקום מדרון. ומיהו צריך דקדוק אם מותר לכבד בשבת ויום טוב בית הרצוף באבנים דהא אין גומות ברצפה ולכאורה היה משמע לאיסו' כדאמרי' אמימר שרא זילחא במחוזא אמר טעמא מאי אמור רבנן דילמא אתי לאשוויי גומות הכא ליכא גומות פירש"י זילחא לרבץ את הבית ורצפת אבנים היתה בכל העיר משמע אבל כיבוד אסור אפי' ברצפה של אבנים ושמא משום דגזר אטו היכא דליכא רצפה מיהו אמימר הורה דלא כר' שמעון כדפרי'. וה"ר משה מיימון כתב [פכ"א, הלכה ג'] נשים המשחקות באגוזים ושקדים וכיוצא בהן אסורות לשחק בהן בשבת שמא יבואו להשוות הגומות ואסור לכבד הקרקע שמא ישוה גומות אא"כ היה רצוף באבנים ומותר לזלף מים ע"ג הקרקע ואינו חושש שמא ישוה גומות שהרי אינו מתכוין לכך.
